נכון, אני יודעת, אלו שני דברים שונים... הרשומה בבלוג מאפשרת חשיבה עמוקה, הבעת רעיון תוך שימוש בחשיבה מסדר גבוה, ניתן תמיד למצוא אותה, היא מתוייגת, ובסופו של דבר, כל הרשומות גם יחד הופכות למקור ידע מצטבר שניתן לחזור אליו. לעומתה, הסטטוס בפייסבוק... לרוב קצר יותר, התגובות מהירות יותר, נעלם מהר יותר (במרחבי הפייס) למרות שמספיק לייק אחד כדי להחזיר אותו לחיים (תכונה נחמדה לכשעצמה:)
אז למה? לדעתי, פשוט כי זה קל יותר וכי זה נמצא שם. אנחנו נמצאים בפייסבוק למטרות שונות ומגוונות, העדכונים "נוחתים" עליך (עדכונים = סטטוסים של האחרים), ומיד אתה מגיב ו/או כותב משהו משלך, האמירה שלך יכולה להיות קשורה לנושאים רבים, למשל, מקצועיים, חברתיים, משפחתיים או סתם טיול שבחרת לשתף את האחרים בתמונה/ות ממנו.
המשפט שכתבת, הסטטוס שהעלאת הופך לנחלת הכלל תוך שניות. אמנם תכונה זו מאפיינת גם את הבלוג אבל "הכלל" לא תמיד נמצא בבלוג שלך כפי ש"הכלל" נמצא בפייסבוק שלך... ונראה לי שזו אחת הסיבות העיקריות.
אך מה קורה בפייסבוק לכל הידע המצטבר? לכל האמירות המקצועיות שלי? הכל "נעלם" במרחבי הרשת? אולי הפתרון לכך הוא דף מקצועי? שבו תכתוב את הגיגך המקצועיים ותהפוך אותו לפורטפוליו המקצועי שלך בדיוק כמו הבלוג?
עוד לא החלטתי עם עצמי מה עדיף מבחינה מקצועית ומה ההשלכות של כל אחד מהם, אך אני יודעת היכן יותר נוח לי, נוח לי ונעים לי ומתאים לי הבלוג, אליו אני מתייחסת כאל הפינה שלי, הבית שלי, שאמנם קצת הזנחתי לאחרונה לטובת הרחוב הצעקני והצפוף (ואולי נכון יותר לומר, לטובת השוק, שם עמדתי לפני הבסטה שלי ושיווקתי את מרכולתי?).
לבית שלי יכנסו כל אותם אלה הרוצים להקשיב לי ולא רק לשמוע אותי. אני רוצה להאמין שהתגובות שאקבל בבית שלי יהיו עמוקות יותר מאשר רק לייק ו/או חחח.
ואולי אני טועה, ומקומו של הבלוג במחוזותינו מתנדף והולך? אז אולי בכל זאת כדאי "להודיע" בפייסבוק שרשומה חדשה נולדה :)
ומעניין יהיה לדעת - אתה, הקורא את הרשומה, כיצד הגעת אליה? דרך מעקב בבלוג או דרך הפייסבוק?
טוב, אם שאלת ... אני דווקא הגעתי דרך קורא ה-RSS שלי, וזה כנראה הופך אותי לדינוזאור היות ובגוגל החליטו שכל הרעיון הזה כבר פסה.
השבמחקואם יורשה לי, אתייחס לא רק לכיצד הגעתי, אלא גם למה שקורה הלאה. כפי שאת מציינת, אחת התכונות של הבלוג היא היכולת שלו להאריך ימים. הוא שם, וניתן למצוא אותו שוב. לא פעם אנחנו נתקלים במשהו ישן שממש מתאים לחשיבה שלנו באותו רגע, והקליק הזה מגרה אותנו להמשיך לפתח את המחשבה. אינני יודע אם הדבר הזה אפשרי בפייסבוק.
זאת ועוד: ההשפעה שלך לא צריכה להמדד על ידי מספר התגובות בלבד. למען האמת, על פי רוב התגובות הסתמיות ("יופי!", "אני מסכים", "פוסט נהדר!") אינן מעידות על "השפעה". אבל כאשר אנחנו קוראים משהו שהכותב הקדיש לו זמן ומחשבה, אנחנו בוחנים אותו ומהרהרים עליו. אנחנו מנסים לעכל אותו. הוא חודר לתודעה שלנו כך שאי-שם בעתיד מה שקראנו משקתפת בפעולות שאנחנו נוקטים. לפעמים זה רק במידה מזערית, אך לפעמים במידה גדולה יותר. ובדרך הזאת, יש באמת השפעה לדברים שאת כותבת.
יעקב היקר,
השבמחקתודה על התגובה :)
אני בהחלט מסכימה איתך, שכן בעת כתיבת הפוסט, הכותב אכן מקדיש מחשבה ותכנון בכתיבה, ואני נוטה להאמין שהיא לא יוצאת כלאחר יד. אכן האפשרות לחזור לפוסטים קודמים, אפילו שלי, ולקרוא בהם שוב ולהרהר בהם במרחק זמן מיום הכתיבה, משפיעים אף הם על הפעולות שלנו ודרך הראייה שלנו. אז נמשיך לכתוב בבלוג :)