2 ביולי 2011

כנס מיט"ל 2011

השנה שוב הלכתי לכנס מיט"ל 2011. שהתקיים באוניברסיטת תל אביב.

בפוסט זה ארצה להתייחס להרצאת הפתיחה של דר' Mayadas אשר שיקפה את תחושותי וההתלבטויות שלי מזה זמן מה. הוא טען בהרצאתו שקיימות כיום טכנולוגיות רבות וכי רצוי לעצור את המרוץ אחר חיפוש הטכנולוגיה החדישה ביותר, אלא לבחון את התאמת הטכנולוגיה הקיימת לתחומי ההוראה השונים, ולעסוק בהטמעתה בפדגוגיה ובבחינת תרומתה להוראה.
במסגרת עבודתי אני מקבלת כמעט מדי יום מידע על כלי חדש או יישום חדשני, וכמובן שמיד באה ההתנסות, ההתלהבות הראשונית והנסיון לבחון היכן אוכל לשלב כלי זה בהוראה, במה יכול הישום החדשני לשפר את ההוראה. כך אני מוצאת את עצמי "מציפה" את המודרכות שלי בישומים וכלים חדשים ולעיתים מבלי לתת להן את הזמן לעבד, לבחון ולנסות להשתמש בהם לאורך זמן.
השאלה היא האם להביא עוד ועוד חידושים כדי שכל אחד ואחת ימצאו את הכלי או הישום המתאים לו ביותר? או שמא, להציג ולחשוף למספר מצומצם של ישומים (כלים וישומים שאין בינהם חפיפה) ולאפשר לכל אחד להתנסות ולהכיר את הכלי לעומק?!!?

נראה לי שלקראת שנת הלימודים הבאה, אאמץ בחום את דבריו והשקפתו של Mayadas, ובמקום להציג עוד ועוד ישומים וכלים, אנסה למצות את תרומתם של הכלים הקיימים במערכת ו/או המוכרים למודרכות, גם אם הדבר אומר להיות פחות חדשני...

נראה כמה אצליח להחזיק מעמד בעצמי :)