31 באוגוסט 2010

בתי ספר קצת אחרת...

שנת הלימודים בפתח ואיתה גם התחלות והבטחות חדשות.
בתי הספר רוחשים עבודה, המורים, כל אחד בכיתתו, מארגן מסדר ומחדש, וקיימת באויר תחושה של התחלה מהולה בריח של חדש. בשעות כאלה ובעקבות התפתחות הטכנולוגיה, הקידמה והחדשנות עולה השאלה, כיצד צריכים להראות פני בתי הספר בעידן היום?
שאלה זו עולה אצלי ביתר שאת בעקבות עבודה משותפת של עפרה ושלי, בקורס של דר' מישר טל, בתחום בתי הספר וירטואלים. האם בעידן הנוכחי צריכים בתי הספר להפוך לוירטואלים???
אני בטוחה כי ברגע זה, כל הקורא את המשפט האחרון נזעק ונחרד מאמירה רדיקלית זו... - אני מסכימה שהיא אכן מאד מרחיקת לכת ושמערכות הסוציאליזציה הפנימיות שלנו דוחות את הרעיון כמשהו כוללני ומכליל, אבל... לדעתי יש לשים את הדעת גם על אופציה זו ולא לשלול אותה לחלוטין...
בספר *Virtual Schools: Planning for Success, כותבים Berge & Clark כי הלימוד הוירטואלי בארצות הברית החל בשנת 1996, בית הספר הראשון היה Setzer בפלורידה. חמש שנים אח"כ נמצא כי 40,000-50,000 תלמידים למדו בקורסים וירטואלים. ואחרי כעשור נרשמו כבר 328,000 תלמידים לבתי ספר ציבוריים מקוונים או ללימוד מבוסס וידאו.
אין ספק שהגידול אומר דרשני, כנראה שבכל זאת יש משהו במערכת הוירטואלית המושך תלמידים... עורכי הספר, קלראק וברג, ניסו למצוא מהו הדבר המאפיין את הלומדים בבתי ספר וירטואלים, מהם יתרונותיו וחסרונותיו של בית ספר זה???
מדבריהם, יתרונות בתי הספר הוירטואלי באים לידי ביטוי בהרחבת הגישה להזדמנויות חינוכיות למיעוטי יכולת, לתושבי כפרים מרוחקים, לבעלי הכנסה נמוכה, ולתלמידים חולים או שאינם יכולים להגיע למסגרות הרגילות. בנוסף, מאפשרים בתי ספר אלו לספק הזדמנויות למידה באיכות גבוהה בסביבת למידה עשירה, המאפשרת הוראה אישית, תוך יכולת לשפר את ביצועי התלמידים ומיומנויותיהם באמצעות שימוש בטכנולוגיה וגישה לקורסים ברמה מתקדמת.
החסרונות מתייחסים למספר תחומים עיקרים, קושי כלכלי - עלות גבוהה מאד בשלב ההתחלתי, קושי טכנולוגי – המנעות מגישה לטכנולוגיה בגלל פער דיגיטלי, קושי פדגוגי - יכולת הערכת התלמיד על השגיו ומהעבר השני הסמכת מורים להוראה וירטואלית, קושי פסיכולוגי - מוטיבציה ויכולת לעבוד באופן עצמאי, קושי ציבורי -הבנה ותמיכה ציבורית בסגנון ההוראה הוירטואלי. נראה כי קיימים קשיים רבים, אולם מניתוחם ובדיקת דרכי פתרון נוכל לראות כי מרבית מהקשיים נובעים מעצם החדשנות שבדבר. אני מאמינה כי הקשיים הטכנולוגים והפדגוגיים ניתנים לגישור ולמציאת פתרונות על ידי הדרכה מקדימה לצמצום הפער הדיגיטאלי ומציאת דרכים להוכחת השגי התלמידים. כמו כן, הקשיים הכלכליים והציבוריים אף הם עשויים לבוא על פתרונם במהלך השנים כאשר העלויות יהיו נמוכות יותר וההתנגדות הציבורית תשקע כאשר יגיעו בוגרי בית הספר הוירטואלי לבגרותם וימצאו כאזרחים בוגרים המשתלבים בחברה.
וכאן עולה השאלה - האם אכן יחליפו בתי הספר הוירטואליים את מערכות החינוך הקונבנציונאליות? המוכרות לנו משחר ילדותינו???
אני די סקפטית שאכן יהיה שינוי שכזה, ולא בגלל שהמוסד אינו מסוגל להכשיר את התלמיד להיות בוגר מיוחל. לדעתי הקושי שיכריע את הכף יהיה הקושי הפסיכולוגי, קושי המתייחס לכל הנוגעים בדבר, מורים, הורים ותלמידים.
המורים ירגישו בקושי בגלל חוסר הקשר האישי עם התלמיד פנים מול פנים, הפניה האישית, מבט העין, הנגיעה בכתף וכו'.
לתלמידים יהיה קשה מבחינת המוטיבציה והמשמעת העצמית. התלמיד אמור להיות אחראי על תוכנית הלימודים, עליו לקחת אחריות על פעילותו ולימודיו, וכל זאת מהבית. כלומר עליו לקום מהמיטה ולהתנהג כתלמיד לכל דבר אולם עדיין מהבית. הדבר אינו פשוט כלל וכלל. מנסיוני, תלמידים שלימדתי בקורס וירטואלי התפתו לא פעם לעזוב את השיעור לרגע כי... אבא הגיע מהעבודה והם רצו ללכת לומר לו שלום, כי... היו מאד רעבים וניגשו להורים לבקש כריך או חטיף, כך פתאום, ללא התראה התלמיד "נעלם" מהשיעור. דבר שלא יקרה בכתלי בית הספר המסורתי.
מבחינת ההורים, אין זה סוד שבית הספר משמש לעיתים קרובות כבייבי סיטר להורים היוצאים לעבודה. אמנם בייבי סיטר איכותי, בייביסיטר עם הרבה חובות ומחויבויות, אבל בשורה התחתונה – אחד התפקידים העיקריים של המורים הינו לשמור על התלמידים בשעות שהותם במסגרת בית הספר... מה יעשו ההורים אם ילדיהם ילמדו מהבית??? חישבו על כך דוקא היום – היום האחרון לחופשה, היום בו ההורים כבר סובלים מהתמוטטות קלה אחרי חודשיים של ילדים בבית!?!?? כיצד תראה המערכת המשפחתית הביתית אם הילדים ישארו בבית וילמדו מהבית, כל תלמידי המדינה באופן גורף...?!?!
כפי שציינתי עוד קודם, איני רואה את מערכת החינוך כמערכת שלמה ההופכת לוירטואלית, אני בהחלט רואה בחשיבות הארבע קירות, הלוח (יכול להיות חכם... אבל עדיין לוח המרכז את התלמידים אליו כולם כאחד), הדיונים, הויכוחים והשיחות הכיתתיות, הפעילויות החברתיות והתרבותיות המשותפות לכולם, וכדומה.
לדעתי, היתרון שיש לנו היום הוא האלטרנטיבה האחרת, האופציה ללמוד בצורה שונה לכל אותם תלמידים אשר מסיבה זו או אחרת אינם יכולים ללמוד בכתה המסורתית, וזוהי ייחודה של המאה 21 – קיימת אלטרנטיבה אחרת – לא טובה יותר או פחות אלא פשוט אחרת, ומכאן אני בהחלט רואה את בית הספר הוירטואלי כאפשרות נוספת הקיימת ללמידה.
הסרטון בהמשך ממחיש את המושג "בית ספר וירטואלי". אני מודעת לכך שהוא מהווה סרטון פרסומת לאחת המסגרות הוירטואליות ויש בזה טעם לפגם לפרסם אותו כאן, אבל הוא נותן מושג ברור בנושא בית הספר הוירטואלי.



* Virtual Schools: Planning for Success,  by Zane L. Berge and Tom Clark (Eds.)  The Quarterly Review of Distance Education, Volume 7(2), 2006, pp. 215–218 ISSN 1528-3518   Copyright © 2006 Information Age Publishing, Inc. All rights of reproduction in any form reserved.


20 באוגוסט 2010

מחשב לכל ילד - לכאן ולכאן...

לקראת תחילת שנת הלימודים וההערכויות הרבות, עולה שוב סוגיית מידת שילוב המחשב בהוראה, והאם נכונה התפיסה של "מחשב לכל ילד ?!?"... 
בחודש שעבר פרסם עודד ירון, בעיתון דה מרקר, כתבה בנושא, המציגה חוקרים מכאן ומשם, המצדדים והמתנגדים לכך...
הקושי להגיע למסקנה זו או אחרת נובע מהעובדה שכל הטענות "מגובות במחקרים", על כל מחקר המראה שיפור נוכל למצוא מחקרים אחרים המוכיחים אחרת. הכתבה מתייחסת למספר מאמרים:
@ החוקרים ג'ייקוב ויגדור והלן לד מבית ספר סטפורד התייחסו להשפעה על הציונים. הם מצאו כי כניסת המחשבים הביתיים הובילה דווקא להשפעות שליליות מתונות, וכי יש קשר בין החיבור לאינטרנט מהיר לבין ציונים פחות טובים במתמטיקה ובקריאה בקרב בני 10 עד 14. לדעת החוקרים, ככל שהאינטרנט המהיר זמין יותר כך משתמשים בו פחות בשיעורי בית.
@ עופר מלמוד וכריסטיאן פופ-אלצ'ס מאוניברסיטת שיקגו התייחסו להשפעה על ציונים וכישורי מחשב. הם ערכו מחקר ברומניה בו נתנו לכל משפחה שובר לרכישת מחשב אישי הביתה, ומצאו כי הילדים שקיבלו שובר השיגו ציונים נמוכים באופן משמעותי במתמטיקה, אנגלית ורומנית. המחשב שימש רוב הזמן כפלטפורמה למשחקים ובשנים האחרונות בעיקר ככלי לפייסבוק ולרשתות חברתיות. אולם נמצא כי התלמידים שהשתמשו במחשב פיתחו כישורים טובים בשימוש בו לעומת חבריהם. ובהמשך לכך...
@ פרופ' מארק וורשאואר מבירמינגהם התייחס לציונים ולדרכי ההערכה. הוא ציין כי ציונים זה לא הכל ולשימוש במחשב יש חשיבות בפני עצמה. לטענתו, מושג האוריינות משתנה במהירות בשנים האחרונות ועל אנשי החינוך להסתמך לא רק על תוכניות הלימודים הממשלתיות ומבחנים סטנדרטיים אלא גם על שימוש בתכני לימוד חדשניים ובחינתם בדרכי הערכה תואמות.
@ פרופ' סוגאטה מיטרה התייחס לדרך ההוראה. הוא קבע את המונח "חור בקיר"  (כאשר הציב מחשב בקיר החיצוני של משרדי חברת דל בשכונת עוני בניו דלהי – ובכך סיפק גישה למחשבים לילדים חסרי אמצעים בתקווה שהטכנולוגיה תחולל שינוי בחייהם). הוא בנה מודל ללמידה מחוץ לבית ספר שנקרא "סביבות למידה המאורגנות בעצמן", הוא מאמין ביצירת חללי למידה שבהם ארבעה ילדים יושבים מול מחשב. לטענתו, זה לא עובד אם נותנים לכל אחד מחשב.
@ ד"ר פיאל ארורה מהולנד התייחס למקום בית הספר בחיי הילדים. טוען כי בית הספר עדיין צריך למלא מקום מרכזי בחינוך ילדים, כדי להבטיח שוויון בגישה לידע ולטכנולוגיה.
רוב רובם של החוקרים בדקו את רמת הציונים וההשגים של התלמידים בעקבות העבודה במחשב. אך האם זה מה שצריך לבחון כדי לקבוע את מידת הצלחת שילוב המחשב בהוראה? ואם כן, אלו השגים "נחשבים"? השג במתמטיקה? השג בשליפת מידע מהיר? השג בידע פסוקים מהתנ"ך? השג בקריאה שוטפת? השג בהבנת הקריאה? השג בכתיבה יוצרת? השג במוזיקה? השג ברה-אורגניזציה של מידע ממספר מקורות? השג במיומנויות מחשב? החלטה קשה! ואם כבר קבענו מהם ההשגים החשובים, אזי כיצד נבדוק? מהם דרכי ההערכה הנכונות והמתאימות למיומנויות הנרכשות במאה ה-21???
אסתי דורון, בפוסט האחרון שלה, התייחסה למאמר אחר הדן בסיבות אפשריות לכשלון תכנית 'מחשב לכל ילד' ("תכנית 1:1"). היא מתייחסת לשינויים שיש לעשות בחברה על מנת שהתוכנית 'מחשב לכל ילד' וההוראה באמצעות המחשב אכן ישאו פרי. השינוי, לדבריה, הינו "שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן." אני בהחלט מסכימה לגבי הצורך בראיה מערכתית וביצוע שינויים מסדרים גבוהים יותר.
כפי שכבר כתבתי מספר פעמים, אנו נמצאים בשלב מעבר, שלב הביניים מתקופת "טרום המחשב" לתקופת "המחשב כחלק אינטגרלי". השינויים העוברים עלינו כיחידים וכחברה בהכרח משפיעים על החינוך, הפורמלי והלא פורמלי, וכחברת מעבר יש בינינו הזוכרים לטובה ומעודדים את שימור העבר ויש הדוחפים ליציאה ממנו...
כיום ברור שאמנם אין להשאר בעבר, אולם גם ברור כי הקידמה "עוקפת את עצמה בסיבוב", כלומר, כמה שנרגיש כי התקדמנו, מיד נגלה כי לעומת מקום אחר אנחנו מפגרים מאחור... ואין לזה סוף... ולכן, לדעתי עלינו לקבוע תוכנית ארוכת טווח לשינוי עם נקודות עצירה ובחינה תכופות אולם לאפשר לכל תוכנית את זמן ההסתגלות וההטמעה לה היא זקוקה בטרם נשלוף תוכנית אחרת ואת "הישנה" נזרוק לפח.
לסיום רציתי לשתף במערכון ישן אבל מאד אקטואלי של ארז טל ואברי גלעד

"...יש אנשים שלא מסתדרים עם הקידמה..."

14 באוגוסט 2010

תכנון הדמיה - סביבות למידה מתוקשבות (המשך)

במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות", אליו התייחסתי בפוסט הקודם, עלינו להתנסות בפיתוח פעילות מתוקשבת כלשהי, המתאימה לאוכלוסיה עימה אנו עובדים.
לאחר לבטים לא מעטים וסיעור מוחין, החלטנו עפרה אידלסון, שותפתי, ואני להכין הדמיה בנושא משמעות הצבעים במפה.
התהליך שעברנו היה ארוך מורכב ובעיקר מעניין.
בתחילה סקרנו את תחומי התוכן הנלמדים בבית הספר. היה ברור לנו שזה חייב להיות תחום בו למחשב ולאינטראקציה המתוקשבת יש ערך מוסף, כלומר תחום בו נוכל להשתמש ביכולות המחשב כדי להדגים, לחדד ולהראות תוכן שקשה מאד להסבירו ולהדגימו ללא האמצעים הויזואלים והאינטראקטיביים של המחשב.
כך הגענו לתחום הגיאוגרפיה, אשר לתלמידים בכלל ולתלמידי החינוך המיוחד בפרט, הינו תחום קשה להבנה ולמידה בעיקר בגלל קושי אובייקטיבי של המורים להעביר להסביר ולהדגים את המציאות לכדי מילים ותמונות דו מימד.
במסגרת בית הספר לומדים התלמידים פרק בקריאת מפה. מעבר להבנת הכיוונים (שושנת הרוחות) והסימנים המוסכמים, שגם הם לא קלים להבנה אולם נתפסים כאקסיומה בעת קריאת המפה, ישנו תחום תוכן נוסף הנלמד באותה מסגרת, והוא, הצבעים במפה.
כידוע, צבעי המפה מסמלים את גובה פני השטח ביחס לפני הים, אולם משמעות הצבעים המוסכמים במפה "מתנגשים" עם ידע קודם לגבי משמעות הצבעים בטבע. מגיל קטן יודע כל ילד שהירוק הינו צבע הצמחיה והדשא, ואילו החום מסמל שטח מדברי וצחיח, צהוב הוא צבע השמש, השחור הוא הלילה וכו'. ופתאום במפה... לצבעים יש משמעות אחרת... הירוק אינו ירוק בגלל כמות הצמחיה המצויה באזור, ואילו החום אינו מסמל את מדבריות העולם. כיצד מסבירים זאת לתלמידים? חייבים להמחיש כדי להיות ברורים, אולם כיצד ניתן להמחיש זאת???
במהלך השיחות בינינו מצאנו כי הדרך להדגים ולחדד הינה באמצעות הדמיה, אשר תמחיש לתלמידים כיצד פני השטח, דהיינו תבליט הארץ המורכב מהרים ועמקים, הופך לשטוח (=מפה) ורק בעזרת הצבעים ניתן לדעת מה היה שם קודם... לדעתינו הדגמה שכזאת מהווה ניצול הערך המוסף של המחשב והאמצעים הטכנולוגיים להסביר ולהדגים תוכן שבלעדי המחשב קשה היה לביצוע...
כפי שמצויין במאמרה של מינץ (1998)*, ההדמיה הממוחשבת מדמה את המציאות המורכבת בצורה פשוטה יחסית. ההדמיה מאפשרת להציג מידע בצורה דינאמית ולהקנות לתלמידים מיומנות של תרגום מערכת סמלים אחת (נוף הארץ תלת מימדי) לאחרת (הצבעים במפה פיסית דו מימדית).

מכאן החל התהליך הארוך עליו דיברתי בתחילה. ארוך אולם מלא יצירתיות, מחשבה, פתירת בעיות וחיפוש אחר הדרך הטובה ביותר להסביר את כוונתינו.
במהלך הקורס למדנו כי לצידו של המתכנן יושב צוות מקצועי שתפקידו לעזור למתכנן לבנות את סביבת הלמידה ולהוציאה לפועל, אולם על המתכנן ('אנחנו' לצורך התרגיל) להסביר ב-ד-י-ו-ק את הראיה שלו, את החזון, כיצד הוא רואה את הסביבה לפרטי פרטים, על מנת לאפשר לצוות המקצועי לפעול.
פיתוח הפעילות, כמשימת סיום של הקורס, הינו תאורטי בעיקרו, כלומר עלינו לתכנן, לפרוט את הביצוע לפרוטות, לתת הוראות מפורטות לכל אנשי המקצוע (גרפיקאי, מתכנת, כותב התוכן) ולהתייחס לכל שלב ולכל נקודה בפעילות.
אין זה פשוט כלל וכלל... המתכנן חייב להתייחס לכל פרט ונקודה בפעילות, לתת את הדעת על כל פסיק ועניין כדי שהפעילות תתבצע כפי שחשב ותכנן.
ההדמיה שלנו כוללת את מפת ארץ ישראל שבה מסומנים אזוריה השונים. לצידה, סולם הצבעים האוניברסלי למפות פיסיות. כל לחיצה על אחד הצבעים תגרום לאזורים התואמים במפה "להתרומם" לכדי תבליט ביחס לגובה פני הים. למשל לחיצה על הצבע 'ירוק כהה' תגרום לאזור עמק הערבה ועמק הירדן להפוך לתבליט. לבסוף, לאחר שכל המפה נראית כתבליט נוף הארץ, לחיצה נוספת תגרום לכל התבליט להפוך למפה פיסית המוכרת לנו מהאטלס.

מבחינתי, התהליך היה מרתק!!! כפי שציינתי עוד קודם, היצירתיות, החשיבה על הפרטים הקטנים, החיפוש אחר פתרונות יצירתיים לבעיות ולשאלות שעלו בדרך. רק חבל שלא נוכל לראות את התוצר הסופי הלכה למעשה, פועל בשטח, שכן כל ההתנסות הינה תיאורטית ביסודה.
לסיום, אני רוצה לחזור לדברים שהוסיפה אריאל בתגובה לפוסט הקודם שלי, מדברי עמי סלנט, כי סביבות הלמידה מעודדות יצירתיות, גמישות בהוראה ובלמידה, מוטיבציה, אינטרקטיביות וכו', ובכן, במהלך העבודה על הסביבה חשתי זאת על בשרי, עצם התכנון והחשיבה הביאה אותנו לפרץ של יצירתיות, למידה האחת מהשניה וגמישות בחשיבה (פתרון בעיות).


* מקור המאמר:  מינץ, ר' (1998). טכנולוגית המידע והוראת המדעים. בתוך: ד' חן (עורך) חנוך מדעי וטכנולוגי בבית הספר היסודי. תל אביב: הוצאת רמות - אוניברסיטת תל אביב.

7 באוגוסט 2010

סביבות למידה מתוקשבות

במסגרת הלימודים בסמסטר זה, יש לנו הזכות ללמוד קורס שלם על כל הקורה מאחורי הקלעים של סביבות הלמידה המוכרות לנו כל כך, אופק, גלים, הסוד של מיה וכו'.
הקורס נקרא "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות", בניהולה של דר' רחל מינץ ובהנחייתה הצמודה של גלית בן צדוק.
בחיפוש ברשת אחר הגדרה ברורה של מהי סביבת למידה, הגעתי לבלוג של חברתי דורית כץ דרוקר (הפניה של גוגל... :) ושם מצאתי את מאמרה של דר' רחל טמיר ובו הגדרה של משרד החינוך:

"סביבת למידה מתוקשבת - סביבה לימודית עתירת טכנולוגיה, המזמנת למידה אחרת בתוך הכתה עצמה, וכן פותחת אפשרות ללמידה מרחוק, לעבודה מהבית, לשימוש במאגרי מידע אינטרנטיים ותקשורת חוץ בית ספרית במהלך יום הלימודים ומחוצה לו"

מהגדרה זו אנו למדים כי מטרת הסביבה הלימודית המתוקשבת הינה לאפשר למורה לשלב בשיעוריו למידה חדשנית אשר לא היתה יכולה לבוא לידי ביטוי אם לא היה המחשב.
לפני מספר שנים, חיפוש פשוט בגוגל אחר סביבות למידה מתוקשבות היה מביא אותנו למאגר בלתי נדלה של אתרים המתיימרים להיות "סביבות למידה מתוקשבות", אולם בעת בחינת חלק מסביבות אלה היינו מוצאים כי הפעילות בהן דמתה לעבודה בחוברות עבודה, כלומר, יצירת דפי עבודה באינטרנט, בהם התלמידים קוראים טקסט ועונים על שאלות בעזרת תוכנת הוורד... האם לכך התכוון "המשורר" אשר היה בעל חזון וראיה עתידנית וחדשנית??? מתוך ההגדרה הנ"ל, לדעתי "למידה אחרת" צריכה להיות סביבה עשירה במקורות ידע, סביבה המשלימה ומוסיפה לתלמיד את הכתוב בספר ואת הנאמר בכתה, סביבה המאפשרת לו ללמוד ולהתפתח באמצעים שלא היו ניתנים לו לולא היה מחשב ואינטרנט. כלומר, דף עבודה ממוחשב אינו "סביבת למידה מתוקשבת"...

כיום המצב קצת שונה, במהלך השנים האחרונות התפתחו מספר סביבות למידה, שאכן מספקות לתלמיד את הלמידה האחרת, השונה, זו המהווה ערך מוסף ללמידה הקונבנציונלית ואשר אכן לא היתה באה לידי ביטוי אילולא היה לנו מחשב ואינטרנט.

וכאן חוזרת אני לקורס ולחשיבות הרבה שלו עבורי.
במסגרת הקורס אנו לומדים הלכה למעשה כיצד בנויות ומה עומד מאחורי סביבות הלמידה המתוקשבות החדשות. בשנים האחרונות, סביבות אלה תופסות תאוצה רבה בקרב המורים בשטח. הן מאפשרות למורים להשתמש במחשב, להדגים להראות ולתרגל תכנים שונים הנלמדים בכתה. כפי שספר הלימוד משמש ככלי עזר, כך משמשות סביבות הלמידה המתוקשבות ככלי עזר טכנולוגי עבור המורים. הן מט"ח והן סנונית השכילו לבנות סביבות התואמות את תוכנית הלימודים, ובכך משרתות את ציבור המורים אשר מצד אחד מעוניין לשלב את המחשב בהוראה ומצד שני אין לו את הידע לבניית יחידות מתוקשבות.
אמנם לרוב סביבות אלה אינן משתמשות בכלי הווב.2 ואינן מאפשרות למורה להכניס תכנים אישיים שלו ולפתח קהילה לומדת מתוקשבת אולם הן בהחלט משמשות קרש קפיצה ותיווך הולם בין המורה לישומי התקשוב.
לדעתי ייחודה של סביבת הלמידה כיום בניגוד לעבר מתבטא בשילוב של מספר גורמים:
1. התוכן בסביבות הקיימות מהווה חלק מתוכנית הלימודים.
2.הן אינטראקטיביות - מאפשרות קיום אינטראקציה פעילה בין הלומד לסביבת הלמידה (התלמיד אינו  פאסיבי...).
3. עשירות במקורות מידע ובאמצעים וכלים לעיבוד המידע.
4. עשירות באפקטים ויזואלים וקוליים. 
5. מדגימות ומחדדות לתלמיד תכנים ופעולות שכל הסבר מילולי אינו משתווה להן.

במסגרת הקורס אנו נחשפים לתהליך הארוך, המייגע, והחשוב שיש לעבור כדי להפוך את התכנים לאינטראקטיביים וליצור סביבת למידה מתוקשבת איכותית.
בפוסט הבא אפרט על התהליך שאנו עוברים בקורס...