תאוריית ההעברה ומימושה בתיקשוב

במסגרת הקורס 'אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה' אצל דר' נטע נוצר, עסקנו בתקופה האחרונה בתאוריית ההעברה, הגורסת כי העברה=  Transfer הינה שימוש בידע וכלים שנרכשו בגין הקשר מסויים לצורך שימוש בהקשר אחר. 
במסגרת העבודה חיפשתי דוגמאות למימוש התאוריה ומצאתי כי תחום התקשוב מבוסס רבות על תאוריה זו, לדוגמא; 
פלטפורמת החלונות (windows) מושתתת רובה ככולה על תאוריית ההעברה, המשתמש לומד ומפנים כי לחיצה על קישור כלשהו תאפשר לו פתיחת חלון לעולם חדש נוסף, בכל אתר ובכל דף במחשב ובכל תמונה הנראית במסך.
צלמיות (icons), באתרים ובדפי אינטרנט רבים נמצא למשל את צלמית ה - browse (ובעברית "עיון") המאפשרת העלאת קובץ מתוך המחשב האישי לאתר האינטרנט. המשתמש לומד כי בכל אתר לחיצה על צלמית זו תאפשר טעינת קובץ אישי מהמחשב שלו.
תפריטים וסרגלים צידים ועליונים - גולשי האינטרנט יודעים שיש לחפש את הסרגלים האלה כדי להגיע למידע ממוקד יותר באתר. בכל אתר שבו יבקרו הם ימצאו את סרגלי הניווט.
כפי שלמדנו בסמסטר הקודם בקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבת" אצל יאיר צדוק, לכל האתרים יש מבנה כללי די אחיד, לכולם יש כותרת (header),תחתית (footer) וגוף ( mainContent או body) והאופציות הנתונות בהן מקלות על גולש להתמצא ולבצע העברת הידע והנסיון מאתר לאתר, מדף אינטרנטי האחד לשני.
לסיכום, ככל שאני חושבת על הנושא, ומעמיקה בו, אני מוצאת כי יתכן ואחת הסיבות שהמחשב והתקשוב "מושכים" כל כך הרבה אנשים, נעוצה בעובדה כי סביבת העבודה במחשב פועלת על פי מודל ההעברה. התנסות בגלישה באתר אחד יתן למשתמש כלים ובטחון בעת גלישה באתרים אחרים. תלמיד הלומד לעבוד עם קבצי וורד (word), בעת מפגש עם קבצי הפאואר פויינט (power point), לא יצטרך ללמוד מחדש את כל התהליך, הוא יבצע העברה.

משימה מתוקשבת – לשרות תלמידים לקויי למידה

אחת מהנחות היסוד המתוות את דרכי בעבודה עם תלמידים לקויי למידה גורסת כי המחשב והאינטרנט הינם כלים המלווים את ההוראה הפרונטלית של המורה, כמו העיפרון, המחברת והספר, רק שמהם ניתן להפיק הרבה יותר. מתוך הנחת יסוד זו, נגזרת שיטת העבודה שלי. תמיד ולעולם ילווה התקשוב תוכן ונושא הנלמדים בכתה על ידי המורה, או לכל הפחות תלווה הפעילות המתוקשבת שיחה מקדימה ודיון כיתתי בנושא. "שיעור המחשב" מתקשר לתכנים שדוברו, הוצגו ונדונו בכיתה ואינו עומד בפני עצמו כ"הוראת מיומנויות מחשב". לדעתי המיומנויות נרכשות תוך כדי ההתנסות והעבודה.
טכנולוגיות רבות צצות מדי יום, ואנו, רכזי התקשוב והמורים המתוקשבים, מנסים לשלב אותן בהוראה, ומפעם לפעם מרגישים כי זה הדבר הבא, זאת הטכנולוגיה שתשפר את הלמידה.
היום אני רוצה להתמקד דוקא בבנאלי בידוע ובפשוט, המשימות המתוקשבות, ולהראות כיצד ניתן לעשות אותן אחרת. אני מניחה כי מורים רבים בונים משימות מתוקשבות לרוב ובכל אתר לימודי ניתן למצוא אוסף אדיר של משימות מתוקשבות, ולא כאן החידוש...
בפוסט זה אתייחס לאופן העבודה עם המשימה המתוקשבת, ואעשה זאת דרך דוגמא מהשטח. אחד המקצועות הנלמדים בכיתות י' (תלמידים לקוי למידה) אצלנו בבית הספר הינו 'תולדות ארץ ישראל' והנושא המרכזי הינו 'ירושלים לאורך התקופות'. בשעת המחשב חיפשנו דרכים לחדד את הלמידה ובנינו משימות מתוקשבות לכל תת פרק הנלמד בכתה, כאשר המטרה הסופית היתה יצירת מצגת אינטראקטיבית, דבר שאינו מה בכך לתלמידים לקויי למידה.
כל תתי הנושאים מלווים במשימות מתוקשבות, המפורסמות באתר בית הספר אחת אחרי השניה, ומקושרות לדף הוראות מפורט לכל אחת מהן. המשימות הינן מגוונות ובכל אחת מהן הדרישה היא אחרת ואינה חוזרת על עצמה, למשל גלישה מונחית ברשת, יצירת טבלאות, יצירת ציר זמן, בניית משחק מתוך פלטפורמה נתונה ועוד.
ההוראות לכל משימה מאד מפורטות ומנוסחות שלב אחר שלב, כמו כל תרשים זרימה המדריך פעולה במחשב (לחץ על X, בחר מתוך הרשימה, מזער, וכו'), ובמאמר מוסגר ניתן לומר שעצם תרגול קריאה והבנת תרשים זרימה מהווה "מיומנות מחשב" מאד חשובה.
כיוון שההוראות מפורטות ובנויות ממשפטים קצרים, הרי שדף המשימה הופך לארוך וכולל צילומי מסך להבהרה נוספת... וקריאת דף שכזה עבור תלמידים לקויי למידה נועדה מראש לכישלון...

המחשב מהווה "תומך קריאה" וכל כך למה?


צילום מסך לדוגמא

 דרך העבודה בה אני נוקטת מחלקת את המסך לשני חלונות האחד, העליון, חלון ההוראות, ואילו השני, התחתון, חלון הביצוע. מכיוון ששני החלונות פתוחים בעת ובעונה אחת, יכול התלמיד לגלול את חלון ההוראות ולראות בכל פעם הוראה אחת בלבד , שלב אחד בלבד, ובחלון הביצוע לבצע את המשימה מבלי להתיק את עיניו מדף הוראות למסך ומהמסך חזרה לדף ושוב לחפש את השלב בו הוא נמצא... הן ההוראות והן הביצוע נמצאים מול עיניו. בכל פעם רואה התלמיד רק הוראה אחת, דבר המאפשר לו התמקדות, וגם אם באמצע הביצוע עליו להביט שוב בדף ההוראות הוא ממשיך לשמור על קשר עין עם חלון הביצוע.
בדרך עבודה זו, משמש המחשב כתומך קריאה, מאפשר לתלמידים להיות ממוקדים הן בהוראה והן בביצוע, לקרוא את ההוראה שוב ושוב, לפרק את הביצוע לשלבים קטנים יותר לפי צרכיו, להגדיל את הכתב בכל אחד מהמסכים. ובעיקר, מאפשר עבודה עצמאית.
לסיכום אני רואה כי התלמידים העובדים בדרך זו נשארים ממוקדים במשימה עד לצלצול, לא מאבדים עניין, עובדים באופן שיטתי ולא "הולכים לאיבוד", ובעיקר, נהנים להיות בשיעורים ולבצע את המשימות, השיעור רגוע, התלמידים עסוקים במשימות וגם אם מבקשים עזרה או הסבר נוסף נעשה הדבר ברוגע וללא מתח התלהמות ואיבוד שליטה. אמנם עוד מוקדם לדבר על 'השגים לימודיים' אך בהחלט ניתן לומר שהתלמידים עשו כברת דרך, אם בעבר הם התנגדו להכנס לחדר המחשב וחיפשו דרכים שונות להתחמק מביצוע המשימות הרי שהיום הם מגוייסים למשימות, ואחד התלמידים סיפר שהוא מיישם את שיטת העבודה הזאת גם בבית כשהוא לומד להוריד סרטונים ושירים מהרשת בעזרת תוכנות שונות.
דרך עבודה זו יכולה לשמש לכל משימה מתוקשבת הדורשת מהתלמיד יצירת יש מאין. משימות המנחות את התלמיד בכתיבת מסמך, ביצירת מצגת, בבניית מסד נתונים ועוד. כל משימה הנבנית על ידי המורים ו/או הלקוחה מאתרים לימודים.

אינטראקציה בין השותפים ללמידה

במסגרת הלימודים, בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" אצל דר' נטע נוצר, עלינו לנתח מאמר הקשור לתחומי ההוראה והלמידה.
לעבודה זו בחרתי במאמרו של דר' אנדרסון, Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction, משנת 2003.  **ציון המקור למאמר בתחתית הפוסט.
המאמר עוסק בתפקיד האינטראקציה כרכיב חיוני בתהליך החינוכי ומתייחס למינוני האינטראקציה הנדרשים לשם למידה אפקטיבית ויעילה בו זמנית. עיקר האבחנה נעשית בהשוואה בין למידה פנים אל פנים לבין למידה מתוקשבת (למידה מרחוק), שמעצם הגדרתן הראשונית מהוות את שתי קצוות ציר האינטראקציה, אולם מניתוח ובדיקה נוספת ניתן להיווכח כי רב הדומה על השונה.
על פי אנדרסון, תהליכי למידה מושתתים על אינטראקציה בין שלושה גורמים עיקריים: מורה - תלמיד - תוכן, ומתוך כך הוא פיתח את "תאוריית שווה הערך" הגורסת כי  למידה עמוקה ופורמלית יכולה להתקיים כל עוד אחת מצורות האינטראקציה (תלמיד-מורה, תלמיד-תלמיד, תלמיד-תוכן) נשמרת ברמה גבוהה. לטענתו, שתי האחרות יכולות להיות ברמות מינימום, או אפילו להיעלם, מבלי להפחית את מידת ההתנסות הלימודית.

איור 1: קשרי הגומלין בין שלושת מרכיבי האינטראקציה

לדעתי, אמנם יכולה להתרחש למידה רק מאינטראקציה תלמיד-תלמיד או תלמיד-תוכן, אולם רק חיבור חזק בין כל שלושת הגורמים יביא ללמידה אפקטיבית יותר, כאשר כל גורם "משבח" ותורם את חלקו ללמידה.
בהמשך המאמר מתייחס אנדרסון ללמידה בעולם מתוקשב, ובוחן את התאוריה שלו, לאור התפתחות אפשרויות יצוגי מולטי מדיה וגישה למקורות מידע נרחבים יותר (מעבר לספרי הלימוד), ומצא כי בנוסף לשלושת מוקדי האינטראקציה הנ"ל, ישנם גורמים רבים נוספים המשפיעים על הלמידה, ואשר מהווים נדבך שווה ערך לשלושת ההבטים המקוריים (מורה, תלמיד, תוכן) אנדרסון הציג זאת באיור הבא:


איור 2: מודל למידה מתוקשבת

באיור זה אנו רואים כיצד המורה והתלמיד מהווים 2 מוקדים עיקריים המחוברים לאותו מרכז ידע, ולמעשה התלמיד יכול ללמוד לבד, ללא עזרת גורם אנושי, שכן עומדים לרשותו מבחר אמצעי למידה אינטרנטיים, כגון סימולציות, תרגולים ברשת, ספרים דיגיטליים ועוד (צד ימין באיור). אולם אנדרסון מצא כי גם התלמיד היום, המקושר למרכז הידע, ובעל גישה לכלי למידה ולמשאבי למידה מובנים, עדיין מעדיף את הלמידה ואת האינטראקציה בתוך קהילה לומדת (צד שמאל באיור). האינטראקציה יכולה להיות מושתתת על אמצעים מבוססי רשת, סינכרוניים וא-סינכרוניים, אולם התלמיד זקוק למסגרת למידה קבוצתית שנמצא בה גם הגורם האנושי, אשר בהחלט יכול להיות תלמיד אחר, לאו דווקא מורה.
תפקיד המערכת למצוא את המינון הנכון בין הוראה פרונטלית וקבוצתית ולמידה עצמאית ויחידנית. יתכן שבשנים הקרובות תדעך מידת האינטראקציה תלמיד- מורה ולעומתה תהיה חשיבות ועוצמה רבה יותר לאינטראקציות תלמיד - תלמיד ותלמיד - תוכן. לכן, עלינו המורים להיות מוכנים לתרחיש כזה, לעודד את התלמידים מצד אחד להשתמש יותר ויותר במשאבי הידע ברשת, לדעת לשלוף משם את המידע הרלבנטי, ולדעת להפריד בין העיקר והחשוב לבין הטפל והזניח, ומהצד השני, לעודד ולתרגל למידת עמיתים.
בחרתי להתייחס למאמר גם בפוסט זה כיוון שמעבודתי בשטח, אני חשה כי אמנם מורים רבים משתמשים ונעזרים בתכני הרשת בעת ההוראה (לוחות חכמים, שימוש באתרים וקישורים, שימוש בסביבות למידה וירטואליות וכו'), ורבים מהם השכילו להבין את חשיבות עידוד התלמידים לשליפת מידע מהרשת על כל המשתמע מכך, אולם חציה השני של המשוואה, עידוד למידת עמיתים, עדיין לוקה בחסר. המורה עדיין מהווה את מרכז הידע, מרכז הלמידה. לדעתי, במונח "למידת עמיתים" בעידן היום אין הכוונה לעזרה האחד לשני (הטוב עוזר לחלש) אלא למידה היוצרת באופן משותף תוכן חדש, מידע משותף שלא היה קודם לכן. למשל, יצירת דף מידע שיתופי (שיתופי דוקס כגון גוגל דוקס), הגדרה משותפת של מושגים (כגון כתיבת ערכים בויקי). כיום, לאחר שכבר עברנו שלב בהחדרת חשיבות שילוב המדיה והאינטרנט בהוראה, הגיע הרגע להטמיע ולהפנים את חשיבות נושא למידת העמיתים. איני דנה כאן בדיוק כיצד ועל ידי מי, אולם אני חשה כי המסגרות בשטח בשלות לכך, ברור לי כי קיימים ניצנים, אולם ההטמעה דורשת התארגנות גם מצד מקבלי ההחלטות הפדגוגיות (ואין כאן שאלה של תקציבים, תשתיות וכו'). למשל להוסיף לחוברות העבודה של התלמידים גם משימות הדורשות מהם להגדיר את המושג באופן משותף בפלטפורמה משותפת, ולא לתת להם את המידע כולו כתוב ומשוכתב בספרי הלימוד.
ימים יגידו...




מקורות: 
 Anderson, T. (2003). Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction. The International Review of Research in Open and Distance Learning 4 (2)